הסכם חיים משותפים

 

במציאות של ימינו, זוגות רבים בוחרים לחיות יחד מבלי לבוא בברית הנישואין. חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, מתייחס רק לבני זוג נשואים או לכאלו שעומדים להינשא. לכן, נדרש הסדר אלטרנטיבי שיאפשר לבני זוג ידועים בציבור להסדיר את יחסיהם הרכושיים.

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי בכל הקשור למתן תוקף להסכמים רכושיים, לא קיימת אפליה לרעה בין מצבם המשפטי של ידועים בציבור אל מול מצבם המשפטי של בני זוג נשואים או אשר עומדים להינשא.
בהתאם לכך, למרות שלא ניתן לאשר הסכם יחסי ממון שנחתם בין בני זוג ידועים בציבור לפי חוק יחסי ממון, הרי שבתי המשפט למשפחה רשאים לאשר ולתת תוקף של פסק דין להסכמים אשר נחתמו בין בני זוג ידועים בציבור ואשר לא נישאו ואינם מתכוונים להינשא מכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995.

הנהוג לכנות הסכמים מסוג זה בין ידועים בציבור "הסכמים לחיים משותפים".

 

באופן כללי, ניתן להצביע על מספר דגמים נפוצים של הסכמים :

הפרדה רכושית מוחלטת - הסכם ממון בו מסכימים בני הזוג אשר חיים ביחד, כי כל רכושם יהיה נפרד, הן רכוש שנצבר לפני תחילת הקשר והן רכוש שנצבר על ידי כל אחד מהם לאחר שהחל הקשר הזוגי. הסכמים מסוג זה נפוצים בעיקר בקרב מי שמנהלים מערכת זוגית שניה ('פרק ב'') ובגיל מבוגר. הסכמים אלו יכללו בדרך כלל גם הוראות באשר לאופן ניהול משק הבית המשותף תוך שמירה על ההפרדה הרכושית. למשל, הסכמה שכל אחד מהצדדים מפקיד לקופה משותפת סכום קבוע לצרכי הבית.

שיתוף רכושי ממועד מוסכם -  הסכם ממון המורה, באופן כללי, על שיתוף רכושי רק ממועד מסוים - המועד שבו התחיל הקשר או מועד חתימת הסכם או כל מועד מוסכם אחר. על פי הסכמים אלו, כל אחד מבני הזוג שומר את הרכוש שצבר לפני הקשר ברשותו ואילו רכוש שנצבר מהמועד המוסכם ואילך יהיה משותף. היות שהוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג -1973 דומות באופן עקרוני לאמור לעיל, הרי שהסכם מסוג זה נפוץ ביותר בקרב בני זוג ידועים בציבור שלא מתכוונים להינשא, אך מבקשים לקרב את מצבם הממוני לזה של זוגות נשואים, שחל עליהם חוק יחסי ממון.

 שיתוף רכושי בנכסים מסוימים - ישנם מצבים שבהם בני הזוג ירצו לשמור על הפרדה רק לגבי נכסים מסוימים (למשל - אם אחד מבני הזוג רוכש דירה במהלך הקשר הזוגי ובני הזוג מסכימים שהדירה שייכת רק לבן הזוג שרכש אותה) או מצבים שבהם בני הזוג רוצים להחליט מראש על חלוקה לפי סוג נכסים בעת פירוד (למשל - הדירה לאיש והעסק לאישה).

חלוקה לא שוויונית ברכוש -  בהסכמים מסוימים, בני הזוג מסכימים לקבוע מראש, מכל מיני סיבות, שאם ייפרדו הרכוש שנצבר לא יתחלק ביניהם בחלקים שווים, אלא ביחס אחר.

כפי שניתן לראות, הסכם הממון מאפשר גמישות רבה באופן ניהול הקשר הממוני בין בני זוג, ולמעשה כל עוד קיימת הסכמה בין בני הזוג ניתן להתאים לכל זוג את המנגנון הרכושי המתאים לו.

 

אישור בית המשפט - כאמור, בני זוג ידועים בציבור יכולים לבקש את אישור בית המשפט להסכם מכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה. המעמד של אישור ההסכם בבית משפט מאפשר לשופט לבחון אם ההסכם הגיוני, אם אינו נוגד את תקנת הציבור, אם הצדדים חתמו עליו מרצון חופשי וללא כפיה. במעמד אישור הסכם הממון, ניתן להסכם תוקף של פסק דין, כך שאם נדרשת אכיפתו בהמשך, אין צורך להפעיל הליך משפטי נוסף ואפשר לאכוף את ההסכם בלשכת ההוצאה לפועל. 
 

באופן עקרוני, בני זוג שהם ידועים בציבור ואינם מתכוונים להתחתן לא נדרשים על פי חוק לאשר את ההסכם בבית המשפט. אף על פי כן, אנו ממליצים לאשר את ההסכם (לפי חוק בית המשפט למשפחה ולא לפי חוק יחסי ממון) וזאת משני טעמים. ראשית, יתכן שבעתיד ירצו בני הזוג להתחתן ואז יידרש אישור להסכם; שנית, כשהסכם הממון מאושר בבית משפט הוא מקבל תוקף של פסק דין וניתן לאכוף אותו.